חפרפרת מתכוננת לפסטיבל יערות מנשה 2019 / מאת: דניאל צ'רקס וגבריאלה חזון

דניאל צ'רקס:

לרגל הפסטיבל ה-11 במספר, הכינותי מראש המלצות להופעות שלאו דווקא ימצאו בבמת השורש הגדולה, ואולי לא יצא לכם לשמוע, ואני מרגיש שמתוקף תפקידי להיות נושא הדגל של האמנים שבהחלט שווה לכם לראות, לשמוע ולחוות. הקסם הגדול ואחת המטרות הנפלאות של פסטיבלים היא לגלות אמנים חדשים ומוסיקה מפתיעה, ולאמנים הפחות רדיופוניים להתחבר לקהל בצורה הכי טבעית ונכונה שיש.

אלון לוטרינגר  – במת קרחת היער – 12:00 – שישי 31.5

סביר להניח ששתי ידיים לא יספיקו על מנת לספור את מספר הפרויקטים המוסיקליים עליהם היה אמון לוטרינגר, החל מפסקולים לסדרות והצגות שעשה בתיכון, ועד להפקות ופרויקטים גדולים ובדרך הספיק להפיק ולעבוד עם ענקים כמו מתי כספי ויוני רכטר. בשנים האחרונות אלון מנגן עם רוני אלטר, סיון טלמור, יוגי (יוגב גלוסמן). הפעם הראשונה בה נחשפתי ליצירה של אלון הייתה כששמעתי את להקתו "מורה" ברדיו לפני כמה שנים. מהתו הראשון הייתי המום מאיכות השירים וההפקה, "מורה" משלבים אלמנטים אלקטרוניים לצד קלידים אנלוגיים ומלא דברים טובים. ובכלל, האלבום המדהים שלהם שיצא בשנת 2015 מומלץ לאללה. בשנה האחרונה אלון עבד על פרויקט סולו בו הוא עובר לקדמת הבמה, כעת הוא מתיישב מאחורי הפסנתר ומבצע לראשונה חומרים מקוריים שלו, אותי אישית זה נורא מסקרן לשמוע אותו חושף חומרים חדשים שטרם ראו במה וקהל. כיאה לאמן בסדר גודל הזה אלון ילווה בסופר-גרופ של נגנים מוכשרים, רצוי לא לפספס!

שלי לוי – במת העץ – 13:30 – שישי 31.5

בדומה לאמן עליו כתבתי בפסקה הקודמת, המוסיקאית והפסנתרנית שלי לוי, מעורבת בשנים האחרונות בשלל פרויקטים ומנגנת בשנה האחרונה עם כל הלהקות הכי "קורות" בסצינה. לוי רק בת 23, גדלה וצברה מוניטין בהרכב "שלי ורותם" יחד עם רותם פרימר שגם היא עסוקה בהפקות רבות. יחד הן נתנו נופח חדש בו הגדירו מחדש את המושג דרים – פופ והופיעו לא מעט בשנים האחרונות. את לוי הכרתי לא מזמן, כאשר היא עלתה לנגן עם עומר מוסקוביץ בת"א, ועל הדרך גיליתי שהיא מנגנת גם עם נעם סדן בהרכב שלה "נומקה". בחודשים האחרונים לוי החליטה להחשף באמצעות חומרים אישיים כאשר היא מלווה את עצמה בפסנתר בלבד. לדעתי ישנו אספקט מאוד אינטימי בהופעה של אמן אחד, שמגיש את השירים לקהל בצורה הכי חשופה שקיימת, משמיעה של קטע אחד ביוטיוב של שלי, אני מרגיש שזה הולך להיות מרגש ולא ישאיר אף אחד עם לחי יבשה.

נגה שלו וילדי הוודו – במת ארמגדון – 18:30 – שישי 31.5

כמי שהתחיל לתור את במות הפסטיבלים לפני שנים, נגה שלו תמיד הייתה אחת היוצרות הוותיקות והבולטות בסצינת המוסיקה העצמאית. כבר מעל לשני עשורים שהיא פועלת ויוצרת במגוון קונסטלציות והרכבים. שלו הייתה שותפה להקמת הריאליטי ריהאב סנטר וכן יזמה שלל אירועי תרבות שיזכרו לדורות. נגה החלה את דרכה כזמרת-יוצרת, ולאחר שהוציאה את שני אלבומי סולו, הצטרפה לגרייט מאשין כסולנית. בשנה האחרונה שבה לאולפן להקליט חומרים חדשים בעברית עם ההרכב החדש שלה – "ילדי הוודו". ילדי הוודו הם צמד נגנים צעירים ומוכשרים שנותנים לשלו רוח גבית נפלאה ודוחפים את החומרים שלה לאופק ממש מעניין. זכיתי לראות את ילדי הוודו באינדינגב האחרון וזו ללא ספק הייתה אחת מנקודות האור של הפסטיבל. חווית רוקנרול עוצמתית בעברית. שווה.   

GUNNED DOWN HORSES סוסימתים – במת ארמגדון – 23:00 – שישי 31.5

ההרכב אולי, אם כי לבטח, הכי אקלקטי ומעניין שממשיך לצמוח לגבהים חדשים בשנה האחרונה מגיע בפעם הראשונה ליערות, מאז שחיממו את דיפ פרפל [!] בשתי הופעות ברוסיה, הם לא נחים לרגע וממשיכים לכבוש במה אחר במה. נסו לדמיין את כל הסיטואצית בחייכם מלוות בפסקול רועם ובלתי-צפוי, כך המוסיקה הסינמטית והמפתיעה של סוסמתים לא תשאיר אתכם אדישים ולו לרגע אחד קטן. ההרכב התברך באחד הסולנים הוירטואוזים והמוכשרים שיצא לי לשמוע ולראות. וידי יודע להפעיל את הקהל בצורה יוצאת דופן ולהשתמש בקולו בשלל צבעים וצורות. וידי מספר סיפורים דרך השירים ולוקח את המאזין למסע תלול ובלתי צפוי. מאז שהלהקה צירפה לשורותיה גם קלידן וסקסופוניסט, כל העניין קבל טוויסט ונפח חדש ומרתק. מבחינתי סוסימתים הם הבטחה לכל מי שאוהב לחוות את ההופעה באופן הכי לא צפוי שיש, מוסיקה להרפתקנים חדי אוזן. ההופעה הכי מומלצת שאם יצא ובמקרה לא שמעתם, אז כדאי שתהיו בבמת הארמגדון בשישי בשעה 23:00.

——————————————

גבריאלה חזון:

כל פסטיבל מחדש אני מרגישה כאילו מדובר בפעם הראשונה שלי. לא משנה שקדם לפסטיבל הנוכחי 20 פסטיבלים אחרים אליהם הלכתי במשך השנים (וכל שנה נוצרים פסטיבלים קטנים חדשים כפטריות אחרי הגשם, אליהם אני גם משתדלת ללכת). וזו לא הפעם הראשונה לי ביערות מנשה. זו כבר השנה השביעית (לא ברציפות, עם הפסקות באמצע) שאני הולכת לפסטיבל הזה. כל שנה אני שואלת את עצמי – "תגידי, הפרק בחיים הזה לא נגמר מתישהו? למה את ממשיכה ללכת? לא נמאס לך?".

אני לא אשקר שהיו שנים של משבר – שאמרתי לעצמי שהתבגרתי. שאני כבר לא מתחברת לאווירה. אבל הסקרנות לגלות מוזיקה שאני עדיין לא מכירה מכרסמת בי, ואני מוצאת את עצמי שוב ושוב חוזרת לפסטיבל שאפשר לומר שאני גדלה בו ומוצאת את הדרך לנוח בתוכו, ורק להינות. כל שנה אני אוספת איתי סיפורים על הופעות שהשפיעו עליי.
הטעם המוזיקלי שלי התעצב דרך הפסטיבל הזה, וקרו המון דברים בדרך הזו. אני זוכה לראות בפסטיבל הזה חברים אותם הכרתי בהופעות, מצטרפים לליינאפ המשוגע והעמוס הזה וזוכים לכזו במה מטורפת לנגן ולהיחשף בה. ואני רוצה להיות שם כשזה קורה. זה מרתק אותי בכל פעם להיות נוכחת לשפע שצומח כאן בארץ. ואני חווה השנה שנה מאוד יפה באינדי הישראלי. מאחלת ליערות מנשה עוד שנים רבות להתקיים, ומאחלת לי – שאמשיך להינות ככה מחוויית הצפייה והאזנה למוזיקה שאני אוהבת.

ככל שמתקרבים לתאריך, ההתרגשות אצלי עולה. לבדוק שארזתי הכל, שלא חסר לי דבר. מפסטיבל לפסטיבל למדתי איך לייצר אצלי נוחות בחוויה – איך לקום טוב בבוקר, לאכול טוב, להיות רגועה, לבוא עם ראש פתוח, לשוטט, לפגוש דברים שאני לא מצפה להם.
אחד מתחביביי הגדולים ביותר – זה לייצר חוויה מקדימה לפסטיבל ולהתכונן בבית. זה לא בהכרח משפיע על החוויה עצמה בשטח, ואני תמיד לוקחת בחשבון שהרבה דברים עתידים להשתנות, אבל ההכנה השיטתית היא מרכיב חשוב אצלי.

אני אמנם משתמשת בשיטה "מיושנת", ונכון שיש אפליקציות למיניהן שעוזרות לסדר את הליינאפ, אבל לפני פסטיבל אני אוהבת להדפיס בבית את התוכניה. להקיף, למרקר, לשמוע בזה אחר זה שיר של כל אמן לפי הסדר של התכניה ולהחליט אם הוא מדבר אליי או ממש ממש לא. לכתוב הערות בצד למחשבות שעלו לי כששמעתי את המוזיקה (לאילו רגעים המוזיקה הזו מתאימה, מה אני מחפשת, מה זה מזכיר לי…). כשהדף מודפס החוויה מרגישה לי מוחשית יותר ואני אוהבת להשוות את זה בסוף הפסטיבל כשאני חוזרת הביתה. אילו מחשבות היו לי לפני שבאתי ואיך הרגשתי אחרי ההופעה.

פסטיבל זו חוויה קיצונית במידה מסויימת. שלושה ימים ושעות מרובות של התרוצצות במרחבים פתוחים זה לא דבר שאני נוטה לעשות ביום יום שלי, וזו חוויה שיכולה להיות גם מציפה מאוד (לא למצוא את עצמך מול כל השפע המוצע לפנייך), אז מצאתי שחוויית ההכנה עוזרת לי להבין יותר טוב מה אני מחפשת במקום לפני שאני מגיעה אליו.

השנה זו עומדת להיות הפעם הראשונה בה אלך לפסטיבל מוזיקה עם אחותי. שנים שאני הולכת לבד או עם חברים, אבל מעולם לא הלכתי עם בן משפחה.
עבור אחותי זו הפעם הראשונה בחייה שהיא הולכת לפסטיבל. החלטנו שזו תהיה דרך טובה לעשות את ההכנה יחד. ההכנה הזו יחד איפשרה לי במובן מסויים לחוות חוויית האזנה מחודשת דרך העיניים שלה.
עברנו על כל במה וסיפרתי לאחותי על הייחודיות של כל במה בפסטיבל בצורה שבה אני תופסת את זה.

במת השורש היא במה טובה להישען עליה, בה ניתן למצוא שמות יותר מוכרים שגם חדרו ללב המיינסטרים.
"השמות הגדולים". עבור אחותי המון דברים הם חדשים, כך שההגדרה הזו לא שינתה לה הרבה.
אני מודה שהבמה שהכי מדברת אליי וכל שנה מחדש אני מוצאת את עצמי נרקבת בה שעות על גבי שעות, היא במת הארמגדון. לא רק בגלל ששנים מתקיימת בה משבצת ג'אם הארמגדון המפורסמת – אלא כי זו במה שמאפשרת לי חפירה עמוקה במוזיקה ואני תמיד מוצאת בה הופעות לא צפויות ונישתיות. הבמה הזו היא ברכה בשבילי ותמיד עונה על החיפוש שלי אחר גילויים חדשים בפסטיבל.
קרחת היער היא במה שנעשתה מאוד מגוונת משנה לשנה, ולה פנים רבות. מוזיקה אוריינטלית מרחבי העולם לצד אמני רוק ישראלי מגוונים. ההחלטה שלי להשנה הייתה להשאיר את הבמה הזו לרגעים ספונטניים. לזמן החופשי שבין רצפי ההופעות בבמות האחרות (אם כי אודה שסומנו בה מספר הופעות שאני ממש לא רוצה לפספס, עליהן אפרט בהמשך). בשנים האחרונות נוספה גם במת העץ. במת בוטיק קטנה באווירה חמה וביתית, שנותנת תחושה של הופעות בית בשכונה. כיף שהפסטיבל ממשיך להתחדש. להקים במה חדשה אומר שיש צרכים חדשים שקיימים, ושיש התפתחות ושינוי. בצורה הזו, של הקשבה לצרכים, הפסטיבל באמת יכול לגעת ביותר ויותר אנשים ולמצוא את הבמה המתאימה להם.

אחד אחד עברנו ביסודיות על הליינאפ של יום חמישי, כל אחת סימנה דברים שדיברו אליה.
בעיגול – דברים שדיברו אליי, ובנקודה – דברים שדיברו אליה. במרקר צהוב סימנו את הדברים שהפתיעו את שתינו ושלא הכרנו כלל ואנחנו מצפות בקוצר רוח לפגוש פעם ראשונה בפסטיבל. ההתרשמות הייתה טובה, ומי יודע? אולי ההופעות האלו יהיו הפתעת הפסטיבל עבורנו.
אפרוס לפניכם את רשימת הדברים שתפסו אותנו ונימוקים קצרים למה כדאי לכם להיות נוכחים בהופעות האלו. הקשבתי קשב רב לכל המלצה שכתובה כאן, ואני מקווה שתמצאו כאן משהו חדש שלא ידעתם בכלל שאתם אוהבים.
מוכנים? אנחנו יוצאים לדרך! אזהרת שפע לפניכם.

יום חמישי 30.5

16:00-19:00 – במת הארמגדון – Youth TakeOver –

אם הכל ילך לפי התכנית, ואם נצליח להגיע בזמן אחרי סאגת הטרמפים וההגעה ליעד, זו הולכת להיות המשבצת הראשונה שתפתח לי את חוויית הפסטיבל וזו משבצת מכובדת מאוד ומשמח מאוד שמקבלת כזה נפח.יש לא מעט ספיישלים מרגשים בפסטיבל השנה, והמשבצת הזו היא אחת מהן. המשבצת הזו בעיקר מעוררת בי סקרנות. שמות שחלפו על פניי אבל עוד לא הזדמן לי לראות הופעה (Ma'apilim ו-Trace Kotik שבולטות לי במיוחד).
התארגנות של קולקטיב צעיר שנותן ספוט ללהקות צעירות להשמיע ולהישמע.
אני עוקבת אחר הקולקטיב הזה והאירועים שהפיקו במשך השנה, ואני מלאה בהערכה כלפי הקבוצה הזו והיוזמות שלה.

20:00 – במת הארמגדון – זולי והחזזיות מארח את זאב טנא –

להקה שאני לא יודעת מאיפה הם צצו, אבל אני יודעת שלי הם מתאימים בדיוק. אני חייבת את החוויה הזו בשביל עצמי. לחוות רגע ממש דפוק בפסטיבל ולהינות ממנו בכל הכוח.
עד הליינאפ בכלל לא ידעתי מי הם, והאירוח של זאב טנא במשבצת הזו קרץ לי שמדובר בחבורת נביאי זעם שאני כנראה עלולה להתאהב בהם.

כששמעתי את המוזיקה שלהם עם אחותי היא הסתכלה עליי במבט שלא יודע איך לעכל את מה שהיא שמעה הרגע. אותי זה רק הלהיב יותר. זו הופעה שצריך להיות בה.
חיפוש קצר אחר הנפשות הפועלות חשף בפניי חומרים ייחודיים במינם של מספר הסיפורים, המשורר והנואם זהר נאוה (זולי) ששני הEPים שלו הם חומרים מיוחדים במינם שלא הייתי נקלעת אליהם אחרת בלי החיפוש הזה.החזיזיות הם התגבורת ששוברת את כל מה שזולי בנה ומחרעת את זה לחלוטין למופע שככל הנראה יהיה פסיכוטי (כיאה לבמת הארמגדון).
ממליצה מאוד לחפור בחומרים שמסתתרים ביוטיוב.

22:00 – במת הארמגדון – Plastic soup –

בין השמות שדוברו הכי הרבה בקרב חבריי וכהרגלי בקודש – פספסתי הופעה אחר הופעה אחר הופעה שלהם אבל ידעתי שיומי יגיע. הדבר היחיד שידעתי עליהם, הוא שגיאגיא (גיא בן עצמי) מתופף איתם. הבנתי שאני חייבת לשים אוזן, ולא נעים לי לשתף במחשבות זימה אבל כשהדבר הזה התנגן אצלי באוזניים הגוף החל להתחמם ולבעבע. מוזיקה ממריצה ומעוררת שגורמת לחשקים גבוהים. הופעה שהולכת לבעוט עם רוקנרול לפנים של הרבה אנשים.

22:30 – במת העץ – יואב ארבל (הפתעת הפסטיבל) –

אמן שלא הכרתי, אבל בדיעבד הסתבר שהכרתי טוב מאוד שיר אחד ויחיד שלו שהתנגן אצלי דיי הרבה אך לא ידעתי כלל שזה שלו. מזל שהחיפושים מזכירים לי שירים שאני אוהבת במיוחד. כשאחותי ואני שמענו אותו, הסתכלנו זו על זו במבט מלא פליאה. מצאנו את הפנינה שלנו בפסטיבל.

שתינו התחברנו אליו. התלהבנו מאוד מההפקה של השירים שלו ומהיותו מתופף וסולן, כשסביבו כזו הפקה נעימה ומלטפת (שימח אותי לראות בין הנגנים את איתמר חלוץ – שמוכשר בתחומו ובקריירת הסולו שלו, ואת עמרי שני שמנגן יחד עם "קיקי מלינקי" ועם להקת "עבודה זמנית").

הזכיר לי במקצת באווירה המוזיקלית את תומר ישעיהו. מוזיקה שגורמת לך לחייך .

00:30 – במת הארמגדון – סירנות –

אל ההופעה הזו אני מגיעה לאחר המלצה של ידידי החפרפרת מיכאל מרליס שדיבר עליהם כאן בבלוג.יש לי חיבה גדולה להרכבים חיפאים, עיר ממנה צומחות להקות ייחודיות מאוד בנוף, והספיקה לי האזנה בודדת כדי להתאהב בקול של הסולנית נועה לוין.
מסקרן אותי לפגוש בחוץ, במופע פתוח בלב יער, הרכבים קטנים שאני בעיקר שומעת במרתפים ומאורות. הארמגדון היא הבמה המושלמת בשביל הופעה כזו

https://sirenot.bandcamp.com/releases

2:00 – במת הארמגדון – Lower splendor –

בתקווה שעוד אהיה על הרגליים בשעה הזו, אז כדי לסיים את היום הזה כמו שצריך אזדקק להופעה שתפרק אותי לחלוטין. ואין לי ספק בכלל שזה יקרה בהופעה הזו. פוסט-פאנק חיפאי כמו שרק החיפאים יודעים להכות לך בפנים.

יום שישי 31.5

היום המרכזי של הפסטיבל, אליו אנחנו נכנסים בהילוך איטי אחרי התאוששות ארוכה ממאורעות אמש ומגבירים את הקצב ככל שהיום מתקדם. לא בטוחה שאני מוכנה לכל הרצף הטוב הזה שמצפה לי.

12:00 – קרחת היער – אלון לוטרינגר –

את להקת "מורה" הכרתי לפני כשנתיים בפסטיבל אינדינגב, כשקניתי קנייה עיוורת את האלבום רק בגלל שהמוכר בדוכן של קמ"ע המליץ. חזרתי הביתה והתפוצץ לי המוח מהכישרון. מההיכרות הזו והלאה נכנסתי לרומן מתמשך שעוקב באדיקות אחר אותו איש רב פעלים, אלון. קשה להאמין לכמה פרוייקטים אדם אחד מסוגל להיות קשור. פרוייקטים איכותיים אחד אחד, בטלוויזיה או בתיאטרון. בכל פעם שאני רואה את שמו בקרדיטים, בכל מה שקשור להפקה ומיקס, אני מתמלאת אושר. איך הם זכו, אותם אנשים. זו אחת ההופעות שסימנתי לעצמי לא לפספס בשום אופן. מאז ניסוי הכלים האחרון והמצומצם שאלון ערך באולפן הקטן שלו, אותו זכו רק מעטים לשמוע, סוף סוף ניסוי הכלים הזה נחשף לקהל הרחב.
7 שנים מאז האלבום האחרון, וסוף סוף אלון חוזר ועם הרכב אול-סטארז חדש. יש בי סקרנות אין קץ למופע הספציפי הזה.

13:00 – במת הארמגדון – Blind Orchestra –

לא משנה כמה פעמים אראה את המופע הזה (מידי פעם מגיח לביקורים בארץ), זה אף פעם לא יהיה אותו דבר. הקונספט של המופע יוצר תחושה של אינסוף. מופע שיכול להתקיים לנצח. המוזיקה הנכתבת באותו הרגע, ואין .לדעת מה חבורת המפלצות עתידה לנגן. זה תמיד נגמר בכישרון רב שמתקבץ יחד על הבמה. מופע כיף ומרענן

13:30 – במת העץ – שלי לוי –

שלי היא מסוג האמנים שאם שניה אחת  אתה ממצמץ – היא פשוט נעשית גדולה יותר ממה שהיא הייתה לפני רגע.
הדרך שהיא עוברת מסקרנת אותי לאללה בכל פרוייקט שהיא מנגנת בו (והיא עובדת ללא הפסקה), בשיתוף פעולה מלא עם רותם פרימר, וכעת בפעם הראשונה – לבד. רק היא. עם החומרים שלה. צעד מאוד אמיץ, וזו התחלה חדשה ומסקרנת.
לשלי יש הפקה ייחודית, ותענוג לאוזניים לראות אותה מנגנת אצל אחרים.
זה לא רק המראה שלה שהוא שובה לב, אלא כל דבר שהיא עושה. במת העץ היא במה אינטימית וביתית שאני בטוחה שתעשה קסמים להופעה הזו. לא יכולה לחכות לזה.

15:30 – במת העץ – נדב הולנדר (הפתעת הפסטיבל) –

קשה שלא להגיב באופן רגשי למוזיקה הזו כשאתה שומע אותה. היא עושה לך חיוך על הפנים באופן מיידי. השם של נדב הוא עוד שם שעבר מעל הראש שלי ושלא שמתי בו תשומת לב מיוחדת, עד שהסתכלתי בקרדיטים: ברור שאלון לוטרינגר יהיה קשור למוזיקה היפה הזו. מנגינות ארץ-ישראליות קלאסיות ונוגות וטקסטים נאיביים מהסוג שכבר לא כל כך יוצא לי לפגוש. אי אפשר שלא להרגיש את השפעת יוני רכטר במוזיקה הזו. מוזיקה שעושה לך טוב ונעים בגוף ובעיקר מרגש שיש יוצרים שעושים מוזיקה כמו זו.

17:30 – במת העץ – 1:1 לאון פלדמן מארח את אביגיל קובארי

אני לא יודעת אם זו עומדת להיות הופעה, או שיחה או גם וגם – אבל זה לא משנה לי כל כך. אני רוצה להיות שם. אביגיל קובארי היא אחת הזמרות להן אני מקשיבה בלופ כמעט אובססיבי בתקופה האחרונה. אני מרגישה שגיליתי אותה בהצתה מאוחרת. אני נזכרת שלפני כמה שנים, באחד מפסטיבלי יערות מנשה, חולקו דיסקים של האלבום הראשון שלה והתעלמתי ממנו. כמה שנים קדימה, אני לא מפסיקה לשים בלופ את השיר "בת זקונים" ו – "איילות" שהפכו להיות פסקול התקופה שלי. ואיזה כיף שיש משבצות כאלה, לשבת ולהקשיב ללאון פלדמן מארח.

18:30 – במת הארמגדון – נגה שלו

מלכת הרוק. בלתי ניתנת לערעור.
נגה היא אגדה בשבילי, ומשמח אותי שהיא ממשיכה להופיע כי היא נכס לאינדי הישראלי.
לא ארחיב במילותיי, משום שכל מה שהיה צריך להיאמר ידידי דניאל שיתף בהמלצותיו, רק אומר – איזה כיף שקיימת פרפורמרית כזו כמו נגה.

19:00 – במת העץ – גיל בר הדס –

גיל בר הדס מצטרף לרשימת האמנים הארץ-ישראלים האיכותיים שוטפים את ארצנו.
לא התפלאתי ששיתף פעולה עם זמרות כמו דניאל רובין, לדוגמא. אני אוהבת את שיתופי הפעולה האלו. השפה המשותפת שיוצרת מעגלים קטנים של אמנים שמתחילים לזוז יחד בהופעות ומתארחים אחד אצל השני. גיל הוא אמן מבטיח, וטרם הזדמן לי לראות אותו מופיע. ויש לי תחושה כזו, שגיל הוא מסוג האמנים שנוגעים בך מהר וגורמים לך להתאהב בהם בלי שאתה שם לב בכלל, והופס – אתה שבוי בקסמיו.

19:30 – קרחת היער – אבי בללי וגליה חי

גדלתי על להקת "נקמת הטרקטור", וזו תקופה אני מאוד מתגעגעת אליה ושהייתה לי למשמעותית מאוד בהתפתחות המוזיקלית. עברו לא מעט שנים מאז הפעם האחרונה בה הקשבתי להם, נותק הקשר, ואני מודה – שבכלל לא הייתי מעודכנת מה כל אחד מהם עושה היום. אם מישהו מהם בכלל בפעילות.
כשראיתי את ההופעה הזו בליינאפ הרגשתי שאני בעיקר רוצה ללכת אליה בשביל הנוסטלגיה ובשביל לשמוע את גוון הקול של אבי אליו לא הקשבתי שנים. יש לי תחושה שתהיה הופעה מאוד מיוחדת, ועבורי לפחות – היא תהיה יחידה במינה. אולי הגיע הזמן לבדוק באמת איפה עוד אוכל לתפוס אותם בהמשך בתקווה שהוא ממשיך להופיע…

21:30 – קרחת היער – נו פרשר לאב

אחרי האינדינגב האחרון, והמופע הייחודי של ג'משיד & רובין & מלמוד שהיה בלתי נשכח וזה היה מופע מיוחד שנתפר לשם הפסטיבל, הייתה לי תחושה שאראה טרנספורמציה נוספת של חבורת נשים מוכשרות, אבל מי חשב על הסדר גודל הבא:
פלורה, קמה ורדי, רחל ירון, נויה עדר, דניאל רובין, אלכס משה, קרן טננבאום ואביגיל קובארי יחד כלהקה.
הקשבתי לאירוח של קבוצת הענקיות הללו בתכנית "הנה מה טוב" של איתמר ברנשטיין ברדיו הקצה, וזו היה תכנית שכל כך נהניתי להקשיב לה. על הדרך בה ההרכב הזה נבנה (דרך סדנאת כתיבה משותפת) ועד ההחלטה לעשות מזה אירוע שיא במיוחד לפסטיבל.
אין לי ספק בכלל שההופעה הזו היא ההופעה עליה ידברו הכי הרבה כשהפסטיבל ייגמר, ואני בטוחה שהמופע הזה יהמם לא מעט אנשים.
איזה יופי שהרכבים כמו זה פשוט נוצרים. כמה יופי על במה אחת.

22:30 – במת העץ – טל פוגל –

טל פוגל היא מוזיקאית אהובה עליי מאוד, שכבר המון זמן לא ראיתי אותה בהופעה וזה אף פעם לא מספיק לי. איזה כיף שטל חוזרת לבמה עם חומרים חדשים. מחכה להקשיב להם בקוצר רוח.

23:00 – במת הארמגדון – Gunned Down Horses –

סוסימתים הם להקה שהכרתי בשנה האחרונה ואני כל כך שמחה שזכיתי להכיר אותם. נחשפתי להופעות מצויינות שלהם במהלך השנה בפורמטים שונים. להקה שאפשר ללמוד ממנה המון על עבודת השטח הנפלאה שלהם בארץ ובעולם ועל איך לייצר תקשורת בריאה וטובה מול הקהל שלך בכנות מירבית.
סוסימתים להקה גדולה שלא מפחדת להתפוצץ על הבמות שהיא מקבלת. נותנת הכל. וידי, סולן הלהקה, בעל קול מיוחד שמשלב שירה אופראית ההופכת אותו לכוכב רוק יחיד במינו.

אני כבר מחכה ליום בו אכתוב על הלהקה הזו בהרחבה, והיום הזה הולך להגיע ממש בקרוב, כי יש הרבה מה לספר עליהם. הופעה שלהם היא לא דבר ששוכחים מהר.
מאחלת לכל מי שייחשף אליהם – שיהנה מאחת ההופעות המרשימות של הפסטיבל.
הלהקה הזו היא תגלית השנה מבחינתי, ואין לי מושג לאיזה עוד רמות ההופעה שלהם יכולה להגיע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s