גיאגיא, מופע להקה, חגיגות הריליס #20 / 24.12.18 / לבונטין7 ת"א / מאת: גבריאלה חזון

כבר תקופה ארוכה שאני רוצה להקדיש בבלוג פוסט על גיאגיא (גיא בן-עמי) ולא הספקתי להתפנות לכך, ועדיין – זה יושב לי עמוק בתוך הראש כמה שאני רוצה לכתוב את המילים האלו עליו.
מעין סקירה מוזיקלית לדרך שאני עוברת דרכו.

את גיאגיא יצא לי לראות בלא מעט הזדמנויות השנה. אני חושבת שהוא בין האמנים שיצא לי לראות הכי הרבה. תמיד נתקלים אחד בשניה (אוהבים את אותן להקות ומסתובבים במעגלים דומים, לא מפתיע). אם זה בפסטיבלים במקומות שכוחי אל, או ערבי להקות שונים ומגוונים בלבונטין7 או בבית אלפא, או כמופע חימום במחסן7 בבאר שבע.

גיאגיא הוא שם שחזר על עצמו בכל אירוע שנכחתי בו עד שזה נעשה כבר מדבק. אני מחפשת את ההזדמנויות הבאות מתי פשוט סתם אוכל להקשיב לו שוב. כל הופעה שלו היא פורקן. אז מה אני נזכרת עכשיו בהופעה שקרתה לפני 4 חודשים? הרבה הספיק לקרות מאז.
אבל בהופעה ההיא, היה משהו מיוחד ששווה להתעכב עליו ולחזור אליו. וזה חלק מהעניין של עיבוד החוויה המוזיקלית, לחזור לרגעים שחלפו. לשחזר אותם ואפילו לחוות אותם קצת מחדש.

על ההופעה הזו לא היו יותר מידי פרסומים. רק פוסט אחד בפייסבוק, בלי איוונט, בלי יחסי ציבור. הזמנה פתוחה לכל מי שחווה את גיא בתהליך, שיהיה שם איתו. הופעה חגיגית וגדולה עם הרכב מלא, כשהוא המופע המרכזי. לשם שינוי לא מחמם אף אחד. הפרסום של האירוע נעשה בדרכו של גיא, שזה להקיא מחשבות החוצה ולתת להן להתגלגל בעולם.
מי שמרגיש שזה מתאים לו, שיעשה את הבחירה שלו. הוא ישמח שתהיו שם.
הפרסום הזה גרר גל תגובות של אהבה אמיתית – שהוכיח את עצמו בערב ההופעה.

הגעתי באיחור של כמה שירים, אחרי מופע החימום של צוף/זוהר/ענבל.
כשנכנסתי, הלבונטין היה מלא. אם לא לומר דיי עמוס. היה מאוד מרגש להיכנס אל תוך אולם כזה. מגיע לגיאגיא. המון חברים ומוזיקאים איתם הוא שיתף פעולה במהלך התקופה נכחו שם בחדר (סוג של פגישת מחזור). במהלך ההופעה גיאגיא זרק שהוא מאוד שמח לראות את כל מי שהגיע, רק הלוואי שהוא יראה גם פרצופים חדשים שהוא עוד לא מכיר.
אני יכולה להבין את התסכול, כשאתה מגיע רק לקהל מסויים ולא מצליח לפרוץ מחוץ מעגל החברים ותמיד אלו אותם אנשים ואותם פרצופים, אבל יש בזה משהו מיוחד כלפי המעגל הזה. דור של אנשים שגדלים על המוזיקה הזו. ומתוך אותו מעגל יש כל כך הרבה שיתופי פעולה בין אנשים. דבר שעוזר לכולם לצמוח בסופו של דבר.

ההופעה הייתה בהרכב מלא אליו הצטרפו בן טברסקי על התופים, אורי קוטנר על הבס ואיילו על הקלידים.
באופן מפתיע גיא לא היה כלל על התופים כל ההופעה (חוץ משני שירים לקראת הסוף), אלא היה על המיקרופון במרכז הבמה. לא שלא ידעתי את זה, אבל החופשיות שלו מעמדת התופים איפשרה לי לשים תשומת לב חדשה בכמה שהוא ראפר מדהים.

אני אוהבת לראות אותו מופיע עם אותם החומרים אך במצבים שונים, לפי מצב הרוח. אם זה רק הוא לבדו על הבס, או כשיש תופים וקלידים.
לשמוע פתאום את גיאגיא עם הרכב גדול ומגוון רחב יותר של תפקידים – הוסיף כל כך הרבה דברים חדשים למוזיקה שלו שלא חשבתי שייצא לי לשמוע אותו ככה.

איור: נמרוד פרידמן

גיאגיא אחד המתופפים הכי פעילים שיצא לי להיתקל בהם השנה. מנגן בלא מעט פרוייקטים שכבר קשה לי לעקוב (שרי ורינו, בחודשים האחרונים הצטרף גם לרגל סברס, פלסטיק סופ, באבל ראפ טראפ, ואלוהים ישמור כבר הספקתי לשכוח אבל זה כי הרשימה עוד מתארכת וכי לא חסרים לגיא עוד פרוייקטים…).
כל פרוייקט שהוא מנגן בו שונה מהאחר. מרתק לראות את גיא משנה פאזה ומקצבים בכל הרכב שהוא שותף לו. יכולת-על לתופף באלף צורות שונות, בצורה שעוד לא שמעת אותו מתופף בה.
יש לו את חותמת האיכות שלו וכישרון מפחיד ומי לא היה רוצה מתופף כזה בלהקה שלו?
היכולת להמציא את עצמך מפרוייקט לפרוייקט מעוררת הערכה.

במהלך ההופעה ראיתי חבר שהחזיק מצלמת ווידאו והסריט את ההופעה כולה.
התלהבתי מאוד, כי זו באמת הופעה חשובה שמזל גדול שיש תיעוד שלה. בשבילי זה היה רגע מאוד גדול.
גיאגיא אמן צנוע מידי מידי מכדי שיכתירו אותו כדבר גדול. יש אמנים שלא זקוקים ולא רוצים את הכותרות האלו. תקשיבו למוזיקה, תבואו להופעה, לא צריך לדבר גבוה, לא צריך יותר מידי פירגונים. העיקר שנהיה שם ביחד ונקשיב.
הוא פשוט עושה מוזיקה, ורוצה להמשיך לעשות אותה בלי להתעסק בכל המסביב. יגיע לאוזניים שזה יגיע אליהם (וזה מגיע. לאט לאט זה מגיע לעוד אנשים). הגישה הזו יוצרת חיבור אוטומטי והזדהות.
יש לגיא המון אומץ וכנות ביצירה בדרך שעוד לא יצא לי להיתקל בה. זו מוזיקה שיכולה להיות מורכבת לאוזניים מסויימות (במופע חימום שהיה לקוסטה קפלן במזקקה אי שם בחודש נובמבר, פגשתי חבר ששמע אותו לראשונה ולא ידע איך לאכול את זה), אבל ברגע שאתה בתוך זה – אתה מאוהב ומקבל את זה כמו שזה. נא.

גיאגיא יכול ללמד את כולנו שיעור ביצירה. אני לומדת דרכו שיעור גדול בהצבת יעדים (להוציא ריליס כל 20 יום זה חתיכת יעד שאתה בוחר להציב לעצמך, ואז עוד למחוק הכל. מעשה אמיץ), חוסר שפיטה עצמית (גם כשהטקסטים מדברים בעיקר על זה) ויכולת לשחרר ולפרוק בלי פחד.
הדרך שבה הוא מקיא את עצמו ואת המחשבות, בכנות מטורפת, אימפולסיביות של ילד שבכל טיפת רוק שהוא משפריץ על המיקרופון והזיעה שהוא מזיע על התופים הוא אומר את האמת ורק את האמת שבמחשבות של רבים מאיתנו, על כל מה שעקום ודפוק וכל מה שנשמע פשוט אבל הוא לא.
אופי היצירה שלו הוא דבר שאני מאחלת גם לעצמי.

הייתי מצרפת לכאן לינק לבנדקאמפ של גיאגיא, אך לאחר המופע החגיגי הוסרו כל הריליסים מהבנדקאמפ.
ניתן להאזין לכל 20 הריליסים בערוץ היוטיוב שלו.

כאן יש ראיון יפה יפה שענבל מצוף/זוהר/ענבל תימללה והוציאה בבלוג שלה לפני ההופעה בלבונטין וזה טקסט ששווה לחזור אליו.
יש לגיא פרספקטיבה מעניינת ואני לקחתי מהראיון הזה הרבה.

פודקאסט של אוריה שני מארח את גיאגיא.
מומלץ להקשיב עד הסוף. תהליך מאוד מעניין של פתיחות הלב במהלך השיחה הזו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s