Monad & מינוס אפס / 6.3.19 / המזקקה ירושלים / מאת: גבריאלה חזון

גילוי נאות: אל ההופעה הזו הוזמנתי על ידי Monad כדי לכתוב עליה בתור חפרפרת (הזמנה מאוד מחמיאה, אז תודה רבה שקראתם לי לבוא), אבל כל שייכתב כאן נכתב מזווית ראייתי והמחשבות שלי ונאמר בכנות המירבית.
אחד הדברים החשובים בעיניי זה לחלוק נקודת מבט כלפי איך שהדברים נראים ומרגישים מהצד שלי בכל האספקטים. חשוב לי לשמור על דיעה אמיתית וכנה.


את Monad ראיתי לראשונה על במת החיפושית באינדינגב האחרון.
לא ידעתי הרבה על הלהקה, אלא רק שחברים יקרים שותפים בה (איתמר ארב על התופים, ודניאל שפיצר על הבס).
אני זוכרת שהרושם שנשאר בי מההופעה ההיא זה כמה שהמוזיקה שלהם נעימה ומרגיעה אותי. הם נתנו שם הופעה מעולה והבמה שהם קיבלו שם הלמה אותם מאוד. התענגתי מהסאונד ומההפקה החלומית של ההרכב שהשאירו בי תחושה של קסם ובייחוד הקול של הסולן אשחר נחמני. אז שימח אותי לראות את הלהקה הזו שוב, לאחר הרבה זמן שחלף.

אחד הדברים שאני אוהבת בלראות להקה פעם שניה, לאחר שצברתי את החוויה הראשונית, זה לחוות מחדש את הרגע בו הם נמצאים עכשיו. איפה הם היו אז, איפה הם היום. לראות אם יש דברים שהשתנו.
חלק מלהיות עדה לתהליך יצירה.

הקדמתי להופעה כדי להקשיב ללהקה בזמן הבלאנס. שם הופתעתי לגלות את אדם מילנר שהחליף את דניאל שפיצר.
אדם מילנר גיטריסט שאני אוהבת, שמנגן בהרכב של "ארז דסקל ורוב הסיכויים", אז שימח אותי לראות את החיבור הזה.
לאחר הבלאנס הלכנו הלהקה ואני לשבת לאכול ב"מרקיה", כמה מטרים ליד המזקקה, רגע לפני שהכל מתחיל.
יצא לי לשאול את אדם איך החיבור קרה, איך הוא הגיע להרכב, כי סיקרן אותי איך זה בעבור מישהו מבחוץ זה להיכנס להרכב קיים וללמוד תפקיד.
אדם סיפר שלמידת התפקיד הייתה חוויה מעניינת ומאתגרת עבורו, ושהוא מאוד שמח על זה. הידיעה שהוא מנגן בהרכב, מאוד הוסיפה לי. אני חושבת שאדם הוא גיטריסט מוכשר מאוד ומוסיף גוון ייחודי עם הנגינה שלו.

הגיע הרגע, אנחנו חוזרים אל המזקקה וMonad פותחים את הערב. אני מתחילה לשקוע אל תוך הצלילים ולחלום בהקיץ. ההופעה לוותה בהקרנת ווידאו ארט פסיכדלי של ערן לוזון. ערן לומד אנימציה בבצלאל ואני אוהבת את השפה הוויזואלית שלו ואת הדברים שהוא יוצר. יצא לי לראות מספר עבודות שלו, וזו הייתה הפעם הראשונה בה ראיתי אותו מקרין בהופעה.
הצצתי עליו מהצד לראות איך הוא עובד ומשחק עם ההקרנות ויוצר שילובים בזמן אמת. והיה נראה על פניו שהוא מתרגש ונהנה מאוד לעשות את זה.
אני אוהבת שילוב של ווידאו המוקרן על הבמה, ששוטף בצבע את הנגנים ואת השירים. צובע להם את הבגדים ויוצר חיזיון תעתועים אצל הקהל.

זו תוספת שיכולה להוסיף הרבה למופע ודבר ש Monad בהחלט צריכים לשמר להופעות הבאות שלהן. הרגשתי בהופעה שהווידיואים לא זכו מספיק למקום הראוי להם. שצורת ההקרנה לא עשתה איתם חסד.
דבר שדורש חשיבה להופעות הבאות, ואולי אף לחפש צורות שונות להקרנה.
הפעם האחרונה בה ראיתי במזקקה הופעות שליווה אותן ווידאו ארט, היו של הלהקות "פלאפון ענק" ו "חומר אפל". אותן להקות מונות 2 אנשים בלהקה. הווידאו במרכז והנגנים פרוסים בצדדים. כך יש תשומת לב לווידאו ולמוזיקה המלווה אותו.
אחת המחשבות שהיו לי מדוע ההקרנה לא עבדה לי בצורתה הנוכחית, היא משום שהבמה יחסית קטנה ו5 נגנים צפופים מידי כדי להכיל את ההקרנה עליהם והווידאו מתפספס. נוצר בלאגן גדול בעין שלא מאפשר להינות באמת מהאיכות של שני הדברים האלו יחד.
הייתי שמחה לראות את זה שוב, כי הווידאו הוא חוויה משלימה חשובה שמגדילה את איכות המופע של Monad. רק צריך למצוא לזה את הצורה המתאימה.
סקרנית לראות איך זה נראה על במות אחרות (דוגמאת הלבונטין7, למשל).

רק לאחר ההופעה הזו, התחלתי קצת לקרוא באינטרנט על ההרכב והגילגול שהוא עבר. הנגנים שהתחלפו בו.
Monad הוא פרוייקט אישי של אשחר נחמני, אותו הקליט לבדו. אל תהליך ההקלטות היה שותף איתמר ארב, שגם נתן את שם הבמה ונמצא עם אשחר מתחילת הפרוייקט והשתתף בהקלטות בנגינת התופים.
לוקח זמן לגבש סביבך קבוצה של אנשים שמאמינה במוזיקה שלך כמו שאתה מאמין בה. זאת דרך ארוכה לעבור עד שחומרים מוכנים כדי לצאת החוצה ולהופיע איתם, וכשיש איתך אנשים שהולכים איתך בדרך הזו.
זה תהליך מעניין לעבור מפרוייקט בו אתה נמצא לבד, להחלטה להיות להקה.

לאשחר יש נגנים טובים (בנוסף לאדם ואיתמר שכבר הוזכרו, מנגנים יובל גבע על הקלידים, הלא הוא The kims. יוצר מוכשר שמאוד הלהיב אותי לדעת שגם הוא מעורב. ושי זגרבה על הגיטרה) ואני סקרנית לתפוס אותם בעוד הופעות ולראות איך הפרוייקט הזה ימשיך לתפוס צורה.

תמונה יכולה לכלול: ‏‏אדם אחד או יותר‏‏
(תמונה הלקוחה מדף הפייסבוק של מינוס אפס)


אחריהם עלו "מינוס אפס".
את "מינוס אפס" (אביב שריקי ויובל מעיין) ראיתי לראשונה באירוע "פסטיבל איחוד מאוחד" שהיה בלבונטין7 לפני מספר חודשים.
אני זוכרת ששוחחתי עם חבר במהלך ההופעה והוא שאל אותי מה אני חושבת עליהם. "את אוהבת הכל, זה לא באמת דוגמא". אמרתי לו שאני אמביוולנטית. לא יכולתי להחליט באותו רגע מה אני חושבת עליהם, יש דברים שאתה צריך רגע לחשוב עליהם בבית. לגבש דיעה לוקח זמן. אני שמחה שלוקח לי זמן, כי העובדה שהמוזיקה ממשיכה להעסיק אותי כשההופעה נגמרת.
שאלתי את עצמי אם זו מוזיקה שאני אהיה מסוגלת להקשיב לה מעבר לגבולות ההופעה. זכרתי את ההופעה שלהם כהופעה טובה. שהם יודעים להופיע ושהם עושים את זה טוב. אז במה בעצם דעתי הייתה חלוקה?
שחוץ ממוזיקה חמודה ופופית – השאלה אם זה מסוגל להחזיק לאורך זמן את ההשמעות ולא יימאס עליי מהר.
(ואולי גם זה חלק מהעניין? שיש מוזיקה שאתה לא מקשיב לה בבית ומחכה לפגוש אותה בהופעה. ולמה לא בעצם).

חלף הזמן, ויצא הסינגל השני שלהם בשם "סינדרלה" מלווה בקליפ מושקע ויפהפה.
הטקסט שלו נגע ופגע בדיוק בנקודה הרגישה והכואבת. טקסט שלא נעים ושאתה רוצה לכסות בו את האוזניים ולא רוצה לשמוע ("סינדרלה מכוסה בזרע" זו שורה חזקה מאוד ומעוררת בחילה), אבל עטוף במנגינה מתוקה.
עולם של פנטזיה מטרידה.

ואולי זה מה שחיפשתי. חיפשתי משהו שיזעזע את עולמי בתוך כל ההפקה המתוקה הזו. לא רציתי שזה יישאר רק שם.
השיר נוגן אצלי כבר מספר פעמים, ואת הקליפ הספקתי גם לראות כבר לא מעט פעמים כי הוא באמת מסוג הקליפים שאתה מסוגל לצפות בהם שוב ושוב ושוב. להינות מההפקה ומהצבעים שבו. אז להופעה הגעתי מוכנה כשהשיר עמוק בתוך הראש שלי.

הקליפ הזה צבע את המופע שלהם במזקקה. זה היה מופע גדול שנועד לחגוג את יציאת השיר החדש. אל המופע הם דאגו להביא סממנים שהופיעו בקליפ שעיצבו את התפאורה ואת התלבושות שלהם. בפיאות צבעוניות שכל הנגנים שמו על ראשם, ומסכי המחשב שהונחו בצידי הבמה שהופיעו בקליפ ושפכו אווירת ניינטיז.

אני אוהבת את השפה שהלהקה רכשה לעצמה, גם סביב המופע שהם בונים. לייצר את אווירת הקליפ על הבמה. החגיגה סביב הקליפ הורגשה מאוד בכל מה שהם יצקו לאותו ערב.


דאבל הפיצ'ר הזה הייתה חוויה מעניינת מכמה בחינות.
ההתאמה בין שתי הלהקות סגנונית שמאוד התאימה והמשיכה אחת את השניה.
היה מעניין לראות איך להקות תופסות צורה ואני מאמינה שמהופעה להופעה זה יתהדק וישתפר, כי ההופעות הן מבחן המציאות וכל שנשאר הוא פשוט להופיע. כל הזדמנות שיש.
מסקרן אותי לראות את שתי הלהקות האלו שוב, לראות איך הן מתפתחות ואיפה הן יהיו בעוד כמה חודשים, עם יציאת חומרים חדשים.
מרגיש שכל אחת מהלהקות ברגע מאוד משמעותי בפריצה שלהן עם יציאת המוזיקה שלהן החוצה.


הבנדקאמפ של Monad

הבנדקאמפ של מינוס אפס

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s