דניאל ספיר מארח את אביגייל רוז / 20.2.19 / "פיצה פיפל" שכונת שפירא ת"א / מאת: גבריאלה חזון

בזכות חבר טוב, קיבלתי מתנה מאוד גדולה והיא שהות למספר ימים בדירה בשכונת שפירא. לשמור על חתולה (יותר נכון לומר שהיא זו ששמרה עליי). זה נתן לי הזדמנות להרגיש עיר בצורה יותר נוכחת, ולא רק כעוברת אורח, שמגיעה להופעה ובורחת מהר אל הבית שבעיר אחרת. בלי להיות על אוטובוסים כל היום, ולהיות במקום אחד זמן ממושך (קשה לאחת כמוני). לחוות הכל דרך הרגליים.
הייתה לי הזדמנות להיות במקומות שרק שמעתי עליהם אבל עוד לא יצא לי כלל להיות בהם בהופעה, אז היו לי הרבה "פעמים ראשונות" במהלך התקופה הקצרה הזו.

אל העיר הגדולה הגעתי כבר ביום שלישי בערב. יצאנו החבר ואני ליציאה משותפת להופעה של עוזי נבון בהרצל 16. פעם ראשונה שלי במקום.
במילה אחת: עמוס. וכנראה שאני לא מחדשת לאף אחד, כי מי שמקומי יודע את זה כבר. אז למה שמישהו יהיה בכלל בשוק מהעובדה שהרצל 16 מקום עמוס (זו אני שלא עושה שיעורי בית על המקומות שהיא הולכת אליהם) ועומס לפעמים זה דבר חיובי, משמח ומבורך (אנשים שמוציאים את עצמם מהבית להופעה באמצע שבוע זה תמיד מבורך בעיניי), אבל כנראה אני זקוקה לצורה אחרת בה אני יכולה לחוות הופעה.
שאלתי את עצמי האם אנשים באמת נהנים לצריך ככה את התרבות שלהם. לא שופטת. כנראה באמת זה לא בשבילי.

מצאתי נחמה שם בדלת הכניסה לחלל ההופעה (שם הצלחנו לתפוס איזו זווית להצצה על הבמה), כשפגשנו החבר ואני בחור חיפאי חביב ושלושתינו ניהלנו שיחה על מפתן הדלת. חצי רגל בחוץ מההופעה. שלושה אנשים שנקלעו לסיטואציה ושאנחנו לא יודעים באמת אנחנו עושים פה.


איך זה קשור להופעה של דניאל בכלל?
כי ההופעה בפיצה פיפל הרגישה לי כמו תיקון לליל אמש.
גם המקום הזה היה קטן וצפוף ודחוס – אבל בדחיסות הזו שאני אוהבת. שכולם קרובים ושזאת לא מלחמה מי מצליח לראות משהו. לכולם נוח בנקודת התצפית שלהם.
אני מודה שבהתחלה קצת פחדתי, כי הופעות בבתי קפה (במקרה שלנו, פיצה) הן מתכון בטוח לאנשים שאוכלים לך מול הפרצוף ולא בדיוק הכי מרוכזים בהופעה. ואלו הופעות שקשות לי. אני תמיד יוצאת בחוויה מאוד סוערת מהן. למרבה ההפתעה, זה לא היה ככה במקום הזה. אנשים ישבו עם המשקה שלהם וחיכו עם הפיצה (או שהם כבר בדיוק סיימנו לאכול). כל כולם היו בסיטואציה הקטנה שמתרחשת מולם.
כבר הייתי רגועה יותר.

אני מחבבת מאוד את דניאל, והאלבום שלו (והיחיד לבינתיים) מתנגן לי בראש בפרקים מסויימים בחיים.
חזרתי להקשיב לחומרים שלו אחרי תקופה ארוכה שלא נגעתי בהם. יש לדניאל טקסטים עדינים ורגישים. לא תמיד קלים. דברים יומיומיים כאלה שעוברים גם עליי.

פתאום הבנתי –
שבעצם, מעולם לא ראיתי הופעה *אחת* של דניאל. עקבתי באדיקות אחר ההופעות שלו בזמנים עברו ובפרוייקט המשותף שהיה לו יחד עם נילי פינק – "סניקי באסטרדז" (אני לא זוכרת אפילו כמה זמן הפרוייקט הזה החזיק, אבל רק זוכרת שחשבתי שזה פרוייקט מאוד חמוד, ובכלל אני אוהבת את שניהם כשהם מנגנים יחד), וקלטתי שאף פעם לא חוויתי אותו לבד. איך זה לא קרה עד עכשיו אני לא יודעת, אז זו הייתה הזדמנות מעניינת לחוות את הפעם הראשונה במקום שכזה.

נפלתי על הערב השלישי בסדרת הערבים בה דניאל ספיר מארח בכל פעם זמרת אחרת. הוא והקונטרבס. בפרקים הקודמים דניאל אירח את הזמרת טולה ואת דניאל רובין. הפעם התארחה אביגייל רוז.
שיתופי הפעולה שהוא עושה עם הזמרות שסביבו תמיד מרגישים לי נכונים ומדויקים. חיבורים טבעיים וטובים שמסקרן לשמוע מה יצא להם יחד על הבמה.

צילום: יואב אפטר

הערב התחלק לשלושה חלקים – שירי ג'אז, שירים של אביגייל ושירים של דניאל.להופעה הגעתי עם חבר חדש שהכרתי ממש כמה שעות לפני ההופעה, שזרם איתי לחוויה חדשה ולא מוכרת.
תפסנו את דניאל במצב רוח מעניין. דניאל היה מפוזר, לא לגמרי סגור על עצמו, מלא הומור ומבודח מאוד וזה גרם לערב להיות שמח וקליל. לא בצורה שהרגשתי שהוא מזלזל בי. זה מה שזה, וזה נחמד שיש הופעות כאלה. באווירה קלילה. עוברים עלינו הרבה דברים במהלך היום, והופעה היא עוד דרך לפרוק הכל.
זה ישמע מוזר, אבל היה לי כיף לחוות את הרגע של חוסר הריכוז הזה.

אני חושבת שאחד הדברים שהכי נהניתי בהם בהופעה, חוץ מנקודת התצפית המעולה שבחרתי לשבת בה, זה שהמקום איפשר לעוברים והשבים להציץ, לעצור ולבחור אם להישאר.
ראיתי לא מעט אנשים שעברו, הסתכלו על ההתרחשות, ראו כי טוב ונשענו על החלון כדי להקשיב קצת יותר קרוב. זה שימח אותי. כיף שיש את האופציה להיקלע ככה פתאום למוזיקה. להרגיש חלק.

לקחתי איתי לדרך הביתה שני ביצועים ששימחו אותי מאוד בהופעה. זה העלה בי חיוך למשך כמה ימים. שני השירים האלו הם השירים הכי מרוממי נפש שאפשר לבקש, והם באמת שפכו עוד אור ושמחה על כל הדברים הטובים שיצא לי להרגיש באותו שבוע. שאדע ימים כאלה יותר.

לפני שדניאל ואביגייל עלו לבצע את השיר "עננים", דניאל הקדים ואמר שיש סיכוי גדול שהוא יחריב את השיר וישיר כמו בחורה שצורחת שיר שהיא שומעת באוטו.
הוא סיפר שהפעם הראשונה שהוא נפגש בשיר הוא שמע את השיר בלופ, במשך עשרות פעמים ברציפות.זה גם מה שקרה לי. מאז הביצוע הזה, שהיה מאושר וחברי מאוד (והיה נראה שדניאל מאוד מתרגש מנוכחות אביגייל לצידו ובכלל לעשות את השיר), השיר הזה פותח לי את הבוקר בדרך ללימודים. כבר מספר בקרים שאני עם השיר הזה באוזניים.

בסוף ההופעה היה זמן לבקשות מהקהל, אז נדחפתי וביקשתי את "אפשרות של יופי".
רגע לפני שדניאל ביצע אותו, הוא ביצע בקשה אחרת – בפעם הראשונה לבד על הקונטרה בס – את השיר "אנחנו לא".
היה לו חשש והוא הזהיר מראש שאולי הוא יפסיק את השיר באמצע אם זה לא ילך, אבל לא היה צורך. דניאל צלח את זה. וזה היה ביצוע שונה ומיוחד מאוד לשיר.
חותמת הערב הייתה הביצוע ל"אפשרות של יופי". זה היה מושלם ולא יכולתי לבקש משהו יותר טוב מזה. אז תודה לך דניאל.
השיר הזה ו"עננים" עשו לי את היום.
זהו. עם זה אפשר ללכת הביתה עכשיו. עם שובל של עננים משמחים שמלווים אותי בדרכי.


הבנדקאמפ של דניאל ספיר

הבנדקאמפ של אביגייל רוז

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s